לאפשר אחד לשני זמן לעכל
דייט רביעי.
לפני הפגישה שאלתי את עצמי – מתי מפסיקים לקרוא לזה "דייטים" ומתחיל ה"דבר האמיתי"?
אחי אומר שאפשר לדעת שזה קורה , כשמפסיקים לחשוב מה השני חושב, מתקשרים כשרוצים, לא "נזהרים" וכו…
איך האגו האנושי אוהב הגדרות … זה נותן לו ביטחון.
ואולי בכלל אין צורך להגדיר…?
אז פגישה רביעית.
היו הרבה געגועים לפני הפגישה.
לקחנו לנו כמה שעות של פנאי.
נפגשנו, דיברנו, המשכנו להכיר יותר לעומק.
בפגישה הרביעית אפילו הסכמנו לא להסכים אחד עם השני על דברים מסויימים.
זה כבר סימן להתקדמות בקשר.
היה כייף גדול. אינטימי. מחבר. נשארתי עם טעם של עוד. והוא אמר שגם הוא. באמת כייף.
בצהריים חזרנו כל אחד לענייניו, עבודה, בית, יצירה.
בערב אני מרימה טלפון. והוא לא עונה.
אני לא יודעת למה…
עסוק?
ישן?
אולי הוא נמצא עם מישהי אחרת? (חבל, אבל גם על זה הראש הקרימינלי חושב…)
ואז חשבתי על אופציה נוספת.
אולי הוא פשוט לא רוצה לדבר איתי כרגע.
טה דה דה דה !!
אם זו היתה טלנובלה , עכשיו היתה מופיעה מוסיקת מתח….
לא רוצה לדבר ? איתי?!
מזל שבאותו הרגע ישבתי במרפסת היפה שלי, בשעת ערב מאוחרת ,בשקט, והקשבתי פנימה לעצמי.
כי אז נפלה לי תובנה ממש חשובה. והתובנה היתה – כמה זה חשוב לאפשר אחד לשני זמן לעבד ולעכל מה שקורה אחרי כל פגישה. בעיקר בשלב הזה.
היינו כמה שעות יחד בבוקר. עברו כל כך הרבה מילים, תחושות, רגשות, רצונות, מחשבות ,כמה שעות שכל אחד מאיתנו, במקביל למפגש המשותף , עבר מסע פנימי גדוש.
כמו שאני רואה את זה, ככל שמתחברים, ומתחילים ליצור אינטימיות וקרבה, צריך גם להתרחב להכיל את הקרבה הזו.
הקרבה יכולה להעלות כל מיני דברים – פחדים, חששות, רצונות, הרבה פרטים נחשפים אחד על השני, וגם התרגשות, אהבה מאד גדולה, תשוקה עזה, שגם זה יכול להפחיד… ועוד ועוד…
הרגשתי שאת כל הדבר הזה צריך לעכל.
ולפעמים לצורך זה יש לאפשר רגעים של שקט. זמן של של התכנסות, כל אחד עם עצמו.
אז אפשרתי לעצמי את הרגעים הללו. ושאלתי את עצמי בלב-
מה אני מרגישה עם מה שעברנו היום?
אלו תחושות עולות בי?
מה אני מרגישה לגבי אי ההסכמה שהיתה ביננו?
איך אני מרגישה עם היחסים האינטימיים שהיו לנו?
הרבה פעמים אנחנו נוטים לדלג על השלב הזה. ולדבר עם הפרטנר לפני שיצרנו את העיבוד הפנימי.
כי כמו שאמרתי האגו אוהב וודאות, וברגעים האלה של ההגות הפנימית יכולה להתקיים גם חוסר וודאות.
לכן הכוונתי את עצמי לעוד קצת סבלנות, הכלה וזמן של עיבוד ועיכול עם עצמי.
וידעתי שהשיחה הבאה תגיע, בדיוק בזמן, כששנינו נהיה יותר "חכמים" ויותר מודעים.
ואז היא גם תהיה יותר איכותית ומדוייקת.
ואכן כך היה.
ואגב, למי שנשאר במתח, הבנאדם נרדם ולכן לא ענה לטלפון.
אז גם האגו שלי יכול לנוח 😀
