פרידה
מה שמעניין בפרידות , זה שבתהליך הפרידה יכולים להתקיים הרבה רגשות במקביל.
צער וכאב, עלבון , כעס ואכזבה, ולצידן תקווה, הכרת תודה, תחושת הקלה , אהבה ונינוחות.
בפרידה הזו מצאתי את עצמי עוברת דרך כל קשת הרגשות הללו.
אני חושבת שהרגשות שהכי איתגרו אותי במהלך הפרידה הם אכזבה ותחושת כישלון.
מסתבר שהיו לי מלא ציפיות מהקשר הזה, בניתי עליו מגדלים, ראיתי קדימה, ובהדרגה הכל התפוגג.
וגם – כשנכנסתי לראשונה לאפליקציית ההכרויות חשבתי שאני ב"שוט" ראשון מזהה את הבנזוג המתאים ומתחילים לרוץ לכיוון השקיעה הוורודה. לקח לי קצת זמן לקבל את זה שאולי יהיו עוד כמה נסיונות לפני השקיעה…🙂
אז כן .. בפרק הזה אני משתפת שהוחלט ביננו על פרידה.
זהו פרק חשוב, הואיל ופרידה היא חלק מהמשחק , וגם את זה כדאי לעשות בתבונה ורגישות.
החכמה בהתמודדות עם רגשות הפרידה בעיניי, היא להסכים לעבור דרך הכאב, אך לאפשר לו גם לחלוף. לא להיתקע עליו. את זאת למדתי בקורס מרתק וחדשני ,שעברתי באוניברסיטה הקוסמית בנושא "הרגש במאה ה 21". ההבנה היא , שהרגשות הם כמו גלים, גלים, כל הזמן בתנועה…לכן אין צורך להתקבע על רגש אחד.
נניח עובר דרכי גל של כאב…. אני מאפשרת לו להיות, אבל לא נתקעת עליו,ומאפשרת לו לחלוף… ואז מגיע גל של תקווה ואופטימיות… ואז גל של אהבה והכרת תודה, גם לעצמי וגם על הלמידה החשובה שאני עוברת, ואז שוב גל של צער, וככה גלים גלים, ואני יודעת שלאט לאט, התקווה והאופטימיות יתפסו את מירב המקום, והרצון להכיר פרטנר חדש יגיע עם הזמן.
אני לא אשתף את כל הסיפור שהוביל לפרידה ,על מנת לשמור על הפרטיות שלי ושלו, אך באופן כללי אני יכולה לומר שבשלב מסויים הקשר הפך מורכב מדי , ולא היתה הכלה למורכבות הזו.
לאחר שבועיים בה התגברה תחושת הבדידות בתוך הקשר,והיה גם ריחוק, יזמנו שיחת טלפון בה הוחלט להיפרד.
כשסיימנו את שיחת הטלפון הזו, היה ברור שיש ביננו במקביל למורכבות, גם אהבה והערכה. זה היה מאד יפה בעיניי שבחרנו ככה לסיים את הקשר.
מיד בסיום השיחה לקחתי מחברת וכתבתי לעצמי את כל מה שאני מרגישה. נתתי ביטוי להכל.זה עשה לי סדר ברגע שהיה קצת מטלטל.
וכמו שכתבתי קודם, בימים הראשונים הרגשות באו בגלים.
מה שכן, חשוב לי במקביל לכל הרגשות, לשים לב לדיאלוג שמתקיים בתוכי בימים אלה.
יש דיאלוג פנימי שהוא תפל בעיניי , ולא מועיל, ולכן אני עוצרת אותו כשהוא מתחיל להתנגן, ויש דיאלוג שהוא מבטא עיקר והוא מקדם אותי, ולו – אני רוצה לתת את "המיקרופון".
לדוגמא-
אני יכולה לשמוע בתוכי משפט כמו :"אני לא מבינה איך הוא וויתר עליי?" (על אחת כמוני? באמת עשה שטות. תודו. 🙂).
בבסיס של המשפט הזה יושב כאב של "ויתרו עליי" "איך ויתרו עליי?" . אז בגדול, אני לא באמת רוצה להבין "למה הוא ויתר עלי", מה שאני באמת רוצה, זה לאפשר לעצמי לעבור דרך הכאב הזה, של "ויתרו עליי".
ולכן במקום לנסות להבין – איך לעזעזל הוא ויתר על אחת כמוני, ולטחון לעצמי את הראש, אני מעדיפה לתת מקום לכאב הזה, וגם לתת לו לחלוף כמו גל…ואז אני לא יוצרת בזבוז של משאבים בשאלה הסזיפית – איך ויתרו עלי? כי זה לא באמת משנה איך….
או דוגמא נוספת –
יש היבט פנימי שרוצה להטיל עליו את האשמה – כל זה קרה כי הוא ככה וככה וככה…. גם זה מבחינתי הבט שאני לא רוצה לתת לו את המיקרופון. ברור לי שהתוצר של הפרידה , הוא הדינמיקה בין שנינו, ומה שהכי חשוב לי כרגע, זה לקחת אחריות על המקומות המאתגרים שלי. אני רוצה לראות אותם, להיות בחמלה כלפיהם וללמוד מזה לקשר הבא. אני מעדיפה להשקיע את המשאבים שלי בזה , מאשר בלהאשים אותו. זה הרבה יותר יעיל 🙂
בימים אלה אני רושמת לפניי למה אני צריכה לשים לב להבא, איך אני רוצה להתנהל בקשר הבא, מהם נקודות החוזקה והטורפה שלי, וגם ממשיכה לדייק איזה גבר אני רוצה לפגוש.
בינתיים, אני ממשיכה לעשות את העבודה הפנימית לצורך דיוק עצמי.
וכבר יכולה לעשות לכם ספויילר, שעד שהפרק הזה יצא לאור , משהו חדש כבר התחיל להתבשל.
עוד חקירה, של מערכת יחסים, והפעם עם כל התובנות והלמידות מהקשר הקודם.
אז להתראות בפרק הבא. ותודה שהייתם איתי.
לילך
