התכנסות – תהליך חשוב
סך הכל עברו 9 שנים מאז התגרשתי.
לאחר כמה סטוצים קטנים בתחילת התקופה הזו, מתוך ההכרה שהם לא מובילים לשום מקום טוב, התחלתי ליצור תהליך של התכנסות.
התכנסות לצורך הכרות מעמיקה עם עצמי.
עם הכוחות המפעילים אותי, עם החוזקות שלי.
התחלתי להכיר עוד ועוד בשפע הפנימי שקיים בי , בעוצמה שלי, והתחלתי בעיקר לסמוך על עצמי.
זה היה תהליך שהתמסרתי אליו בעקבות לימודיי באוניברסיטה הקוסמית. נפתחתי לעולם הרוח לראשונה בחיי, זה הכניס הרבה שקט לתוכי, בחרתי לצאת מהלופ הזה של לחפש בן זוג, או לחשוב על בן זוג, ולמדתי להכיל את עצמי, את הרגשות שלי , את התשוקות שלי ולנהל אותם.
זה לא היה מתוך ריסון או התנזרות.
הצורך הזה פשוט עבר למאחורי הקלעים , מתוך ההעמקה בעולם הרוח.
וכך, עשיתי תהליך מבורך של כמה שנים טובות.
ובאמת הפכתי להיות אדם מאד עצמאי :
אני מפרנסת את עצמי, מחזיקה בית בעצמי.
אני מממשת את עצמי בתחום העיסוק שלי. יש לי הרבה חברים ממש מדהימים!
אני יוצרת, מנגנת, יש לי מלא תחביבים….
חיים מלאים לאין שיעור !
אני זוכרת שלפני כשנתיים, יצאתי מחניון של מבנה בתל אביב, והשומר החמוד בחניון הסתכל עליי דרך חלון הרכב הפתוח, ושאל אם אפשר לקבל את מספר הטלפון שלי. באותו רגע שלפתי לו איזה תירוץ עלוב, שאני נשואה , וסימנתי על האצבע, על אף שלא היתה שם טבעת (והוא אמר "אז מה אם את נשואה?!" ) , זה היה אמנם תירוץ עלוב, אבל זה מה שיצא לי באותו הרגע.
ואחרי הסיטואציה הזו חשבתי לעצמי – אולי בכל זאת כדאי לתת את הטלפון שלי כדי להכיר מישהו ? אבל למה ? איזו סיבה יש לי לצאת מהעולם המהמם שלי, המלא בעושר מכל טוב, השלם, ההרמוני, הנוח? לצורך הכנסה של בן זוג לחיים שלי??
למה זה כדאי ?
ובאמת באותה תקופה לא מצאתי תשובה לשאלה הזו.
עד לפני כחצי שנה.
בשלב מסויים התחלתי להבין למה זה כדאי . לי.
לפני כחצי שנה אחי הגיע לביקור מולדת, וגר איתי בבית למשך כחודשיים.
סידרתי לו חדר פרטי, זו היתה תקופת קורונה, שנינו עבדנו מהבית.
ותוך כדי הזמן הזה שהוא גר איתי בבית, פתאום משהו בתוכי השתנה.
הרגשתי חמימות בלב כשישבנו יחד לאכול ארוחת ערב, היתה לי תחושת שמחה גדולה כשהוא אמר לי – "היום אני מוציא את הכלבה לטיול", חיכיתי לסוף היום כדי לספר לו איך עבר עליי יומי בעבודה, הלכנו יחד לסופר, בישלנו , פיתחנו הומור משותף, היה כיף, שהיה עוד מישהו בבית!!
כן. היו גם רגעים שזה היה קצת צפוף לי, אבל הם היו יחסית מעטים.
אז אמנם זה אח שלי, ואני לא רומזת על איזה מצב קריפי או משהו…לא…ממש לא….
אבל משהו בביחד הזה פתח לי את הלב.
הבנתי שיש לי עושר כל כך גדול בחיים.
ולחלוק את העושר הזה עם עוד מישהו שיש לו עושר משלו – זו יכולה להיות חגיגה לא קטנה ואפילו מרגשת.
ומפה אני עוברת כמה חודשים קדימה…
****
